Welcome to
not what you had expected
(נכתב
ב-18.3.2001)
קרוב לודאי
שאת/ה מצפה לעוד איזה אתר של סטודנט משועמם, שאין לו יותר מה לעשות מאשר לשים
קישורים לכל מיני אתרים של הורדת משחקים או, במקרה היותר גרוע, לשים פתרונות
לתרגילי בית מהסמסטרים הקודמים. ובכן, זה לא אתר כזה, כך שאם את/ה מחפש/ת פתרונות
לשיעורים בקוואנטים 1 – לא תמצא/י אותם פה. ואם זה כל מה שאת/ה מחפש/ת אני מציע לך
ללחוץ על כפתור Back או לנסות את האתר הבא –
אולי תמצא/י את זה שם.
ראשית, כדי שלא
יאשימו אותי בקידום אינטרסים של כל-מיני גופים פוליטיים ו/או סביבתיים, אני חייב
לציין שאינני חבר בשום גוף פוליטי או סביבתי (חוץ מאס"ט – שאותו אתם יכולים לסווג בכל קטגוריה
שאתם רוצים) וגם לא הייתי חבר בשום גוף שכזה כבר 10 שנים.
תמיד האמנתי
שהציבור העיקרי שאמור לעמוד מאחורי מהפכות חברתיות הוא ציבור הסטודנטים. ואין אני
מתכוון ל"ילדי הפרחים" של ארה"ב – החלק הזה כבר מכוסה ע"י השמאל הקיצוני (אם לא
בלבוש אז לפחות בחשיבה). אך לצערי המאבק היחיד שציבור הסטודנטים ניהל בעשור האחרון
הוא המאבק להורדת שכר לימוד, שזה הופך את "ארגון הסטודנטים הארצי" לאיזשהו תאום של
"הסתדרות הפועלים החדשה". כמובן שעכשיו יבואו כל מנהלי המאבק ויגידו שלא רק הם הורידו את שכר הלימוד שאני משלם ב- 50%
אלא הם גם דואגים לי יום-יום כדי שהטכניון לא ידפוק אותי וכדי שיהיו לי
תנאי מחייה טובים בקמפוס.
לשתי הטענות
תשובתי היא אחת: "תודה". אך ביתר פירוט: הטענה העיקרית לגבי הורדת שכר הלימוד הייתה
שהדבר יאפשר לאלה, הבאים מעיירות פיתוח ובכלל לכל אלה שאין להם גב כלכלי, לקבל
השכלה אקדמית. הייתי רוצה להזכיר לטוענים, שלפני שמישהו צריך לשלם את שכר הלימוד,
המוסד האקדמי צריך לקבל אותו. וזה כבר מביא אותנו לבעיה נוספת: במדינת ישראל
המתקדמת והשוויונית רמת החינוך הטרום אקדמית (גני חובה, בתי ספר יסודיים, תיכוניים
וכו') היא פונקציה של מקום מגורים ובעיקר רמת ההכנסה של ההורים. כמובן שיש כאלה,
שהוריהם לא גרים בקיסריה ואפילו לא ברמת אביב ג', שלומדים באוניברסיטאות, אך עדיין
הרוב בא ממרכז הארץ (מרכז שסובב סביב תל-אביב [לא כולל שכונת התקווה]) או מירושלים.
כך שגם אם עכשיו כל אלה ש"אוהבים לעזור לשכבות החלשות" יכולים לישון בשקט – הבעיה
האמיתית עדיין לא נפתרה.
ועוד משהו
שהייתי רוצה לציין לגבי שתי הטענות, או יותר נכון לשאול: למה רוב האנשים במדינה
הזאת דואגים רוב הזמן רק לתחת שלהם? וכשהם לא דואגים לתחת שלהם, כל מה שמעניין אותם
זה מה שנימצא ברדיוס שתי בלטות מהבלטה שהם עומדים עליה. (אומנם, במקרה של הטענה
השניה, הם דואגים גם לתחת שלי, אבל זה מחזיר אותי להערת "ההסתדרות".) אני לא מבין
למה זה כך; את הפוליטיקאים אני עוד יכול להבין – אני לא מבין את אלה שממשיכים לבחור
בהם, אך את הפוליטיקאים אני מבין; אבל הסטודנטים – אלה שאמורים להוות את
"האינטליגנציה של המדינה". האם הצבא דופק עד כדי כך את הראש, שלבן-אדם אין כבר דעות
משלו? האם זה המצב הביטחוני, שבגללו הדעות היחידות שיש לבן-אדם הן רק: להחזיר/לא
להחזיר, להטיל סגר/לא להטיל סגר, להיכנס באימא שלהם/לא להיכנס באימא
שלהם?
כמובן שעכשיו כל
אלה שנפגעו מדברי יגידו לי (במקרה שלא סתם יקללו אותי), שאני רק מותח ביקורת ולא
מביא שום דוגמאות ספציפיות למאבקים אחרים. אז כדי להרגיע אותם, אני אביא כמה
דוגמאות.
דוגמה ראשונה
מאוד אקטואלית ועוסקת בנושא מאוד קיומי. לא, לא האם להיכנס באימא שלהם או לא להיכנס
באימא שלהם. תאמינו או לא יש משהו יותר קיומי מזה והוא בעיית המים. הקורא הממוצע
שיקרא את המשפט האחרון לא יבין בכלל מה אני רוצה ממנו, כמו כלב ששמו אותו על הבמה
ומחכים מתי הוא יתחיל לשחק את המלט. כידוע הלבנונים מתכוונים לשאוב מים
מהחצבני, דבר שעורר את התקשורת (כנראה לשבוע) והזכיר לה שיש בעיית מים חמורה
בישראל וכרגיל,כמו בכל נושא שלא עוסק באמהות - למרות שקיימת אפשרות לכך שזה יעסוק
בהן, כל יום בחדשות חוזרים על הפתרונות האפשריים לבעיית המים. הקורא התם קורא,
מתעניין אך עדיין לא מבין מה אני רוצה ממנו.
כידוע בעיית
המים לא נולדה עם שאיבת המים מהחצבני. מאז שאני זוכר את עצמי מבין עברית,
אני זוכר שכל חורף דיברו, שאין מספיק גשמים, שמקורות המים לא יחזיקו הרבה זמן בגלל
שאיבת המים המוגזמת, שלישראל אין רזרבות, שחייבים (אבל
חייבים) למצוא פתרון (ואותם פתרונות
שמועלים היום הועלו גם אז). האם משהו השתנה – לא. כל מה שהשתנה זה הידיעות שלי: אני
יודע שלמישהו יש דודה שהולכת לשירותים כל רבע שעה.
"אבל מה אתה
רוצה ממני?!!!" זועק הקורא. אני הייתי מצפה, ממישהו שעתיד המדינה מזיז לו, שיצא
לרחובות (כן לצאת לרחוב לא רק כדי שלא יחזירו), ילחץ על הממשלה שתוציא איזשהו פתרון
לפועל, שהמועמד לראשות הממשלה יתחייב בכרטיס ההתחייבויות שלו לפתור את בעיית המים.
אפילו עכשיו, כשאומרים שלא יהיו מי שתייה
בקיץ השאלה החשובה היא האם להיכנס באימא שלהם או לא להיכנס באימא
שלהם.
הדוגמה השניה
קשורה גם היא בבעיית המים, אך גם בבעיות אחרות והיא בעיית זיהום האוויר. מדי יום
נפלטים ונשפכים לסביבה כמויות אדירות של מזהמים. דבר המזהם את מקורות המים ופוגע
בבריאות. (מצאתי באתר של Greenpeace תמונה
די מזוויעה של משהו שאומנם נוצר כתוצאה מזיהום
רדיאוקטיבי אבל עם מדיניות הגרעין של ישראל אי-אפשר להיות בטוחים שאין באף מקום
סכנת קרינה. הסיבה, ששמתי דווקא תמונה זו, היא שלפעמים צריכים לזעזע כדי לגרום
למישהו לחשוב.) אנשי שייטת מתים בגלל סרטן, הירקון דומה לשלולית נפט – ולאף אחד לא
איכפת. גם רמת זיהום האוויר לא מבשרת טובות: לפני כחודש מדדו בחיפה רמת זיהום כפולה
מהמקסימום המותר – אפילו הודיעו על זה בחדשות, למרות ששמו את זה ממש לפני התחזית,
דבר שהפך את הידיעה לחלק מהתחזית – פשוט שמו אותה בחלק של הידיעות הפיקנטיות (משהו כמו "היום בקליפורניה ירד
שלג").
אני מבין את
הפוליטיקאי שלא פועל בעניין – הרי מישהו (לדוגמה, בעלי המפעלים המזהמים) צריך לעזור
לו במימון מערכת הבחירות שלו. אבל בן-תמותה הפשוט שרוצה שילדיו יהיו בריאים ושיוכלו
לראות חיות במקומות חוץ מאשר גני-חיות, למה הוא לא יוצא ודורש מההמשלה שתאכוף את
החוקים "הסביבתיים"? למה הוא לא דורש שיחקקו חוקים האוסרים על שפיכת מזהמים
סיטונאית? אינני מתכוון פה לפעולות הנעשות ע"י ארגוני הסביבה. אני לא חושב שלכבול
את עצמך לשער של איזשהו מפעל עוזר, למרות כל הרומנטיות שיש בזה. אני מתכוון לכך
שהאזרח הפשוט צריך לגרום לכך שאיכות הסביבה תהיה אחד מנושאי
הבחירות.
הדוגמה השלישית
והאחרונה קשורה למוסר הישראלי. יש לנו מדינה קטנה; מדינה בה כולם מכירים את כולם –
דבר שמתחיל להטריד כשחושבים על מקבלי החלטות, העיתונות ואנשי העסקים הבכירים. אינני
מתכוון פה להיכנס יותר מדי לשמות של אנשים – די שאזכיר את פרשת נמרודי וכל מי שסובב
סביבה. די להסתכל על ברית מילה של הנכד של אחד מהאנשים השייכים למשולש, כדי להבין
על מה אני מדבר. אני לא מטיל האשמות; כל מה שאני אומר זה, שאף אחד לא מושלם ולא
מדובר פה על צדיקים.
אביא לפניכם
דוגמה, שרבים מכם יכולים להגיד שהיא זניחה ולא מלמדת על כלום. אבל, לדעתי, היא
אומרת הרבה. המקרה קרה לפני כשנה (אולי יותר): בתוכנית "חמש עם..." הקדישו חמש דקות
שלמות (צופי ערוץ 2 יודעים שזה כמעט נצח בתוכנית אקטואליה) לאיזו בחורה
(במקרה תל-אביבית) שהאזעקה של האוטו שלה התחילה לפעול בלילה (היא
לא שמעה אותה), השכנים קראו למשטרה, המשטרה הגיע והקשיבו טוב טוב מה הברברים האלה
עשו לאוטו שלה (אני ממש מחזיק את עצמי מלפרוץ בבכי): הם שברו את החלון של האוטו
פתחו את מכסה המנוע וכיבו את האזעקה. ועכשיו אני שואל אתכם, אם לכם זה היה קורה
(ולא הייתם מכירים מישהו שעובד בתוכנית), גם אתכם היו מזמינים? אני לא
חושב.
מקרה זה מלמד
אותנו על-כך שאם תוכנית שנחשבת למכובדת יכולה לרדת לרמה של מקומון תל-אביבי בשביל
חברה של מישהו/י שעובד במערכת, מה חבר אחד במשולש מוכן לעשות למען חבר אחר במשולש.
לא נראה לי שאפשר לתקן את העיוות מבחוץ, כך שדברי מופנים לאלה שיהיו חברים בו: אל
תהיו כעוזריו של מלך ששופך זבל על ראש נתיניו, וכל מה שמחזיק את עוזריו זו הקרבה אל
צלחת המלך והאפשרות שיום אחד הם יתפסו את מקומו.
לתגובות (נא לא לשנות את הכותרת) – חלק מהתגובות
תתפרסמנה.
באתר זה אפרסם
מאמרים שלי וקישורים למאמרים. כן אפרסם מדי פעם הערות על נושאי
אקטואליה.
v Bdidut- אתר העוסק בצרכנות בישראל.
v
WTO – ארגון הסחר העולמי, אבל לא
ממש.
v
Cnet Download.com - אתר מאוד טוב להורדת תוכנות (הכול
חוקי).
לכל אלה שנהנים
(ויכולים להרשות לעצמם) לשמוע רדיו דרך האינטרנט:
מוזיקה קלאסית: אל תדאגו הם לא מזניחים את הערוץ.)
מה היינו עושים
בלי חברים?
·
טוב, מה אני יכול
להגיד על אתר של רפי? ובכן, לא הרבה. האתר די מדבר בעד
עצמו.
אם יש לכם משהו
לומר לי, אל תחזיקו בלב –
לא בריא (רק אל תשנו את הכותרת, אחרת קיים סיכוי שאני פשוט אמחק את
ההודעה).
אם מעניין אתכם
מי
אני.